עם הפנים לטורקיה

"הארץ" 19/01/10 עם תום מלודרמת העלבונות וההתנצלות ביחסי ישראל-טורקיה על ישראל להתמודד ברצינות עם אחד האתגרים החשובים לביטחונה הלאומי. מתחייבת כעת היערכות לא שגרתית, ובראש ובראשונה התגייסות של ראש הממשלה לניהול המשבר.

המשבר ביחסים נוגע גם למערך הכוחות באזור כולו. לפני כעשור היתה טורקיה בעלת ברית של ארצות הברית וקיימה מערכת יחסים מגוונת ומקיפה עם ישראל. בשנים האחרונות גלשה טורקיה לכיוון איראן וסוריה, התרחקה מארה"ב ונהפכה למבקרת ארסית של ישראל. אם תימשך מגמה זו, תיהפך טורקיה לצלע חשובה במשולש איראן-טורקיה-סוריה, שייהפך לגורם מרכזי בפוליטיקה המזרח תיכונית, על חשבון ואשינגטון, ישראל וארצות ערב המתונות.

המהפך במדיניות החוץ (והפנים) של טורקיה נובע מהתפתחויות, שעל רובן אין לגורמי חוץ ובכללם ישראל אפשרות השפעה. קץ המלחמה הקרה חיסל את התלות בוואשינגטון כמגינה מפני ברית המועצות, סירוב אירופה למעשה לקלוט את טורקיה החליש את הכוחות בה שדגלו באוריינטציה חילונית, מודרנית ופרו-מערבית, וחשוב מכל - מפלגה איסלאמיסטית, שהחלה כמפלגה מתונה, משילה מעליה בהדרגה את מעטה המתינות, משתלטת על מוקדי הכוח במדינה וגורפת אותה לפוליטיקה ומדיניות איסלאמיסטיות. המפלגות החילוניות חלשות, והצבא משותק על ידי דילמה: תפיסת השלטון בהפיכה צבאית, כפי שקרה בעבר, תפיל את הממשלה, אך גם תסתום את הגולל על חלום אירופה של המחנה החילוני המודרניסטי שהצבא מייצג. ובינתיים ממשלת ארדואן מחסלת בשיטתיות את מוקדי האופוזיציה.

דפוס פעולה דומה ניכר ביחסים עם ישראל: התרחקות מלווה ברטוריקה מרגיעה, ואחר כך פעולות ורטוריקה עוינות. פרשת התיווך בין ישראל לסוריה כיסתה על מהלך דברים זה, אך הסתיימה בפיצוץ.

ישראל אינה יכולה לעשות הרבה לנוכח מגמה זו. המקורות שהניבו שיתוף פעולה בין המדינות נעלמו ברובם. בריה"מ אינה קיימת, וטורקיה חברה למחנה הרדיקלי בעולם הערבי. מנופי השפעה בוואשינגטון ובאירופה איבדו מערכם. הנכסים העיקריים שנותרו הם אינטרסים כלכליים וביטחוניים הדדיים, הצורך של מפלגת השלטון להתחשב, בכל זאת, בדעת הצבא וגורמים פרו-ישראליים בטורקיה, והשאיפה למלא תפקיד מוביל בפוליטיקה האזורית. ברור להנהגה הטורקית, שכדי לתווך בין ישראל לסוריה או לסייע לפלסטינים מוטב לה לקיים הידברות עם ישראל.

כדי לנצל נכסים אלה על ישראל להשקיע מאמץ מרוכז ולנהל אותו ברמה הגבוהה ביותר. חלק ניכר מהנזק שנגרם בשבוע שעבר היה נחסך, אילו הקדים ראש הממשלה להתערב. עליו להקפיד על פעולה מתואמת ועל חלוקת עבודה. יש לחזק את השגרירות והקונסוליה בטורקיה, שהיא עדיין מדינה דמוקרטית, בעלת כלכלה ותקשורת מפותחות. יש לפעול מולן וגם להפעיל את "הדיפלומטיה היהודית" (הטורקים ממילא מייחסים לה משקל יתר) - מי שקנו להם את היוונים והארמנים כאויבים מרים אינם זקוקים גם לסכסוך עם העם היהודי ככזה.

מדובר במשימה קשה ומורכבת, שפירותיה לא ייראו מיד. על ראש הממשלה להוסיף אותה למשימות העומדות בראש סדר יומו.