הארץ, 1 בנובמבר 2020
במאמרו מ–29.10 מתאר אלוף בן את בנימין נתניהו כממשיך דרכו של יצחק רבין. "ההסכם עם איחוד האמירויות ועם בחריין מהדהד את מורשת רבין", הוא כותב, "נדרשו 25 שנה עד שישראל תחזור לנתיב שנחסם בכדורי אקדחו של יגאל עמיר". זוהי תפישה מעוותת הן של דרכו של רבין והן של מדיניותו של נתניהו. ליבת מדיניותו של רבין, לפי בן, היתה חתירה לחיזוק מעמדה הבינלאומי והאזורי של ישראל על ידי שיתוף פעולה עם נשיא ארה"ב ביל קלינטון וכינון ברית עם המדינות הסוניות המתונות. רבין, לדבריו, "נרתע מהסדר עם סוריה" וחשד וזילזל בערפאת.
רבין אכן טיפח יחסים קרובים עם קלינטון, וניצל את ההתקדמות בתהליך השלום לשינוי מעמדה האזורי של ישראל, אבל ליבת האסטרטגיה שלו היתה הסדרת יחסיה עם השכנים הקרובים — ירדן, סוריה, הפלסטינים ולבנון — במטרה להיערך לאיומים מאיראן ועיראק. הוא לא חתר להסדר כולל של הסכסוך אלא האמין בהתקדמות מדורגת, וסבר שאת פריצת הדרך ניתן להשיג בהסכמים עם סוריה או הפלסטינים. הוא העדיף את האופציה הסורית, אבל כשנכונותו לסגת מהגולן לא הניבה פריצת דרך, בחר לחתום על הסכמי אוסלו.
יחסו הראשוני לערפאת אכן היה ספקני ומסויג, אבל בין קיץ 1993 לקיץ 1995 למד לקבלו כשותף. אי אפשר כמובן לדעת למה היה רבין חותר במו"מ על הסדר הקבע, אבל בשני נאומים שנשא זמן קצר אחרי הסכמי אוסלו, דיבר על ישות פלסטינית ש"תהיה פחות ממדינה ותנהל באופן עצמאי את חיי הפלסטינים". אלה אינן מחוות סמליות והן אינן מעידות על זלזול.
ולמה חותר נתניהו? הוא שפך אש וגופרית על הסכמי אוסלו, אבל נסוג מחברון וב–1998 הסכים לוותר על 13% משטחי C. בנאום בר־אילן קיבל את עקרון שתי המדינות, גילה גמישות מפתיעה במו"מ שניהל שר החוץ ג'ון קרי וב–2020 קיבל שוב את עקרון שתי המדינות, באמצו את תוכנית טראמפ. הוא גם ניהל מגעים עקיפים עם חאפז אסד ובנו, שבהם הסכים לוויתורים מפליגים בגולן.
איזו אסטרטגיה משתקפת במהלכים אלה? נכון שרוב ויתוריו של נתניהו נותרו על הנייר, שמהלכיו בשטח תרמו לסיפוח הזוחל ושרעיון ההסדר עם סוריה ירד מעל הפרק. אבל הניסיון לשמר את הסטטוס קוו אינו אסטרטגיה, וממילא אין הסטטוס קוו קופא על מקומו. גם הסכמי הנורמליזציה עם האמירויות ובחריין אינם פרי אסטרטגיה ארוכת טווח. תוכנית טראמפ לא נועדה לכונן נורמליזציה בין ישראל למדינות המפרץ, אלא להציע מתווה להסדר ישראלי־פלסטיני. הצהרות הסיפוח של נתניהו סיפקו לטראמפ קלף מיקוח מול האמירויות: דחיית הסיפוח ואספקת מטוסים תמורת נורמליזציה. הנורמליזציה היא דבר מבורך, אבל לא תורמת להקטנת האתגר שמציבה הסוגיה הפלסטינית.
הזירות הגלובלית והמזרח תיכונית עברו תמורות מרחיקות לכת ב–25 השנים שעברו מאז נובמבר 1995. ישראל ניצבת לפני איומים והזדמנויות חדשים. בה בשעה ממשיך השעון הדמוגרפי לתקתק. מי שירצה להמשיך את דרכו של רבין יצטרך לשרטט אסטרטגיה אזורית ובינלאומית, אבל יתמודד גם עם האתגר שמציבה הסוגיה הפלסטינית.
פרופ' רבינוביץ' כיהן בממשלת רבין כשגריר בוושינגטון וכנושא ונותן עם סוריה
Comentários