כיצד יוכלו ארה"ב וישראל לצאת מהמשבר ולהתניע את תהליך השלום?

"הארץ", 18/12/2009

עד כמה עמוק משבר האמון בין ישראל לארה"ב וכיצד יוכלו שתי בעלות הברית הללו לצאת ממנו ולהתניע את תהליך השלום? הנה ההצעות של שלושה ותיקי מו"מ בכירים: מעניין מה ברק אובמה אומר ליועציו לענייני המזרח התיכון למקרא מבול הדיווחים שמעידים על הידרדרות ביחסים בין ישראל לאירופה. האם הנשיא האמריקאי מסנן בהנאה משהו כמו "מגיע לביבי"? או שהוא מודאג, שמא זהו סימן שהמעצמה הגדולה מאבדת שליטה על שותפיה הכנועים בדרך כלל?

"הארץ" ביקש משלושה משקיפים מנוסים על יחסי ישראל-ארה"ב, שהיו מעורבים בתהליך השלום הישראלי-הערבי, לנתח את המדיניות האמריקאית באזור, להעריך את יחסיה עם ישראל ולשרטט קווי מדיניות אפשריים. שלושתם השתתפו השבוע בכנס השנתי של המכון למחקרי ביטחון לאומי באוניברסיטת תל-אביב, שנערך השבוע בעיר.

ד"ר מרטין אינדיק, המשמש יועץ חיצוני לאובמה, היה ראש מחלקת המזרח התיכון במועצה לביטחון לאומי ושגריר בישראל בימי ממשל ביל קלינטון; המזרחן פרופ' איתמר רבינוביץ היה שגריר ישראל בארה"ב וראש הצוות לשיחות עם סוריה במחצית הראשונה של שנות ה-90; וראש המכון, ד"ר עודד ערן, היה סגן שגריר ישראל בארה"ב, שגריר ישראל בירדן ובאיחוד האירופי וראש הצוות הראשון של ברק למו"מ עם הפלסטינים.

אוהב, לא אוהב

לשאלה מדוע הישראלים לא אוהבים את אובמה עונה מרטין אינדיק: "אני מניח שבעיני ישראלים, ההחלטה שלו ללכת לקהיר, לריאד ולאנקרה ולדלג על ירושלים, היא הוכחה ניצחת שאובמה ?לא אוהב אותנו'. הוא נתן להם תחושה של אשה שבעלה זנח אותה לטובת אשה אחרת - מדינות ערב. בניגוד לקלינטון, אובמה הוא איש קר שמפגין רגשות רק כלפי בני משפחתו הקרובים.

"הציבור הישראלי יכול להיות רגוע - בשעת מבחן יש לו על מי לסמוך בבית הלבן. עם זאת, הממשל האמריקאי צריך להבין שהדרך לשלום עוברת דרך הקהל הישראלי. אובמה צריך להזמין את נתניהו לבית הלבן, לא להמתין שנתניהו יבקש פגישה. עליו להניח את ידו על כתפו של נתניהו ולומר, ?הבה נפתח דף חדש, אבל אני צריך לשמוע ממך מה אתה מוכן לעשות למען מדינה פלסטינית, כפי שהצהרת בבר אילן'".

רבינוביץ סבור שמה שחסר בין שתי המדינות זו אינטימיות. לדבריו, "עמדתו של אובמה נתפשת אצלנו כהרבה יותר שלילית מכפי שהיא במציאות, בגלל העדר יחסים אינטימיים בין ממשלת ישראל לממשל האמריקאי הנוכחי. בממשלי קלינטון ובוש היו קווי טלפון פתוחים בין הבית הלבן ללשכת ראש הממשלה והתקיימו התייעצויות תכופות בין הדרגים הבכירים".

"אני מסכים שאי אפשר להגזים בחשיבותה של האינטימיות בין מנהיגי שתי המדינות, אבל קצת פרופורציה", אומר עודד ערן. "בהשוואה למצב היחסים בין ישראל לממשל אייזנהאואר, או למתחים שהיו עם הנשיא רונלד רייגן בשנות ה-80, המתיחות הנוכחית היא בקושי שיהוק.

"היחסים בין ביבי לאובמה היו יכולים להיות טובים יותר, אילו היה ראש הממשלה מקדים לשאת את נאום בר אילן ומקיים את ההתחייבויות של הממשלות הקודמות לגבי ההתנחלויות והמאחזים. יחסי אמון בין הממשלים היו מאז ומתמיד מרכיב מרכזי בנכונותה של ישראל ליטול סיכונים. בלי האינטימיות הזאת, ישראל תתקשה לקבל החלטות קשות, כמו ויתורים טריטוריאליים מרחיקי לכת".

היא תתקשה גם בהחלטות קשות מול האיום האיראני?

אינדיק: "למרות חילוקי הדעות ביניהם, בכל הנוגע לאתגר המרכזי מבחינת ראש הממשלה - הגרעין האיראני - יש תיאום מלא בינו לאובמה. ככל הידוע לי, ראש הממשלה ושר הביטחון מרוצים מאוד מעמדתו הנחושה של אובמה כלפי איראן. קשה לדעת איזו דרך פעולה תיבחר לבסוף, אבל חשוב שערוץ התקשורת בין המדינות יהיה פתוח כל העת ושההחלטות יתקבלו ביחד".

רבינוביץ: "שיתוף הפעולה חיובי, אך הסנקציות נגד האיראנים טרם יושמו במלואן, והם ממשיכים להעשיר אורניום. אובמה העניק עדיפות ליחסים עם מדינות האיסלאם ולבניית אמון עם העולם הערבי ומייחס חשיבות פחותה ליחסים עם ישראל".

ערן כתב בסוף שנות ה-80, שמשא ומתן על השטחים עשוי לחשוף את העובדה שהעמדה האמריקאית ביחס לגבול הקבע קרובה יותר לעמדה הערבית מאשר למפה הישראלית.

אינדיק: "ישראל היתה ונותרה בעלת ברית של ארה"ב. עומק היחסים שלה עם הפלסטינים הוא אולי 10% מעומק היחסים עם ישראל. אבל אין שינוי בעמדתה העקרונית של ארה"ב, על הצורך לחזור לגבולות 1967 עם תיקונים קלים. כל הסכם שישראל חתמה עליו מבוסס על גבולות 1967. זה מה ששלושה ראשי ממשלה שלכם סיכמו עם סוריה. אני מניח שאזרחי ישראל לא יחטפו הלם כשיתברר שגם ההסכם עם הפלסטינים יהיה מבוסס על קווי יוני 1967. לדעתי, רובם יתמכו בכך. היכן נתניהו חושב שהמדינה הפלסטינית תקום - על הירח?

"כמו בכהונה הקודמת שלו, ביבי עושה בסופו של דבר מה שאנחנו, בארה"ב, חושבים שהוא הדבר הנכון, אבל רק אחרי ?שלעפ' ממושך שכרוך בעימות עם ואשינגטון ואובדן חלק ניכר מהקרדיט על המהלכים שלו. המשא ומתן אתו על הסכם חברון גרם לי בעיות בלב. מה קרה באחוזת וואי ב-1998? נתניהו חתם על ההסכם, נכנע למתנחלים ואיבד את השלטון. כל ראש ממשלה ישראלי שמגיע לוואשינגטון עם הצעה רצינית, מובטח לו שיזכה לגיבוי מהממשל. לוואשינגטון קל יותר לשמור על היחסים כשיש על מה לדבר, מאשר כשמתעסקים בהורדות ידיים. אין פלא שהיחסים מתוחים כשיום אחד מחליטים על הקפאת התנחלויות, למחרת שר בכיר מצהיר שזו פיקציה וכעבור יום הממשלה מכניסה התנחלויות מבודדות למפת אזורי העדיפות".

רבינוביץ: "לאמריקאים יש אינטרסים חשובים במדינות ערב ולא פעם קיימת התנגשות בינם לבין הברית המיוחדת עם ישראל. תהליך השלום משמש להם כלי מרכזי לאיזון. ברגע שארה"ב קיבלה על עצמה את תפקיד המתווך, היא עצמה נהפכה לחלק מהתן-וקח והמשא ומתן נהפך לתלת-צדדי. לכן גם התקדמות בתהליך השלום לא מבטיחה רכיבה רגועה עם האמריקאים לעבר השקיעה באופק".

ערן: "אני לא מאמין שארה"ב תציג נוסחה שתתייחס לנושאי הליבה של הסכסוך. הניסיון עם מצרים וירדן ובמידה רבה עם הפלסטינים, מראה שניתן להגיע להסכם רק כשהצדדים המעורבים בסכסוך מעוניינים להגיע להסדר שמבוסס על מה שהן תופשות כנכון. ברור שאם ביבי יאלץ לבחור בין כניעה למתווה של אובמה לבין קיום ממשלתו, הוא יעדיף לשמור על השלטון. אבל נניח שנתניהו יודיע שהוא מוכן לדבר על קווי 1967 ועל זכות השיבה - האם אבו מאזן יוכל לחתום בשם העם הפלסטיני?

"אני מציע לאמריקאים לקדם מסלול של פתרונות חלקיים, כמו העברת שטחים נוספים לשליטה פלסטינית, במקביל לתהליך שיביא לפתרון קבע כשיבשילו התנאים. ארה"ב יכולה להפקיד בידי אבו מאזן מכתב ערבות שיבטיח שההסדרים החלקיים אינם סוף פסוק ושעמדתם היא שגבולות המדינה הפלסטינית יתבססו על קווי 1967.

"במקביל, כדאי שארה"ב תחדש את פעולתן של קבוצות העבודה בנושאי שיתוף פעולה כלכלי, מים ובקרת נשק. הקמת רשות מים הרבה יותר ריאלית מהאיוולת של אובמה, שהאמין שהסעודים יאפשרו לאל-על לטוס לריאד מעל המסגדים בעיר העתיקה. זה הרבה יותר חשוב מניגוב צלחת חומוס בקטאר".

במקרה של הכרזת מדינה

אם הקיפאון יימשך, אובמה יעמוד מהצד כשהקהילה הבינלאומית תכיר במדינה פלסטינית?

אינדיק: "לארצות הברית יהיה קשה לסכל הכרה כזאת מול כל העולם. אם בעוד שנה-שנתיים הפלסטינים ישלימו את תוכניתו של ראש ממשלתם, סלאם פיאד, להקמת מוסדות מדינה, ויוכיחו את יכולתם לשמור על גבולותיה ולהילחם בטרור, אי-אפשר יהיה לעצור את ההכרזה על מדינה פלסטינית ואת ההכרה בה. לכן אני ממליץ מאוד ששראל תיקח עכשיו את היוזמה לידיה".

רבינוביץ: "ארה"ב צריכה להביא בחשבון את התופעה המדאיגה שמדינות ערב וטורקיה מאבדות את אמונן בממשל האמריקאי. אני רואה את מדינות המפרץ מטפחות קשרים עם סוריה ואיראן. העולם אוהב את אובמה, אבל האיחוד האירופי כבר לא מקבל את הסמכות שלו והחל לפעול באופן עצמאי בזירה הבינלאומית".

כיצד אובמה ינהג בערוץ הסורי?

אינדיק: "מבחינתה של ארה"ב, אפשר וכדאי להתקדם בשני המסלולים במקביל, כי הם עשויים לסייע אחד לשני. ארה"ב ניסתה לשנות את יחסי ישראל-סוריה תוך שהיא נעזרה בטורקיה, כדי לחבר את סוריה למחנה השלום ולהרחיק אותה מאיראן. היא הניחה שהדבר יגרום לכך שאיראן תתייחס ביתר רצינות לסנקציות. הייתי מציע שגם ישראל תתמוך בהתקדמות בשני הערוצים במקביל.

"במקום לעבור פעמיים את מדורי הגיהנום של ויתורים כואבים, אפשר לעשות זאת בבת אחת. יש אמנם שיתוף פעולה מסוים בין ארה"ב לסוריה, ולמיטב ידיעתי בקרוב ימונה שגריר אמריקאי בדמשק, אבל בלי התקדמות במו"מ עם ישראל, ולנוכח המשך הנוכחות של מפקדת החמאס בדמשק ותמיכתה של סוריה בחיזבאללה, השפעתה של ארה"ב על דמשק תהיה מוגבלת".

רבינוביץ: "אם ישראל והפלסטינים יהיו מוכנים להתניע ?מהלך גדול', הסורים לא יפריעו. אבל אם נעדיף הסדר חלקי עם הפלסטינים, אפשר יהיה להתקדם במקביל בערוץ הסורי. ארה"ב מתבוננת בסוריה בהקשר רחב יותר: נוצר גוש ערבי-טורקי שמאיים על הסדר הפוליטי באזור וחשוב לאמריקאים להוציא את סוריה מהגוש הזה".